עירוניות בריאה משלבת איכות חיים ושביעות רצון של התושבים עם שמירה על הסביבה. להשגת יעדים אלו נדרשת איכות וחיוניות הנובעות משילוב מספר תכונות ופעולות: עיצוב המרחב הפיזי הבנוי והפתוח, ממורכבות, מרבגוניות, מאיזון בין המרכיבים השונים, מישימות ומגמישות לקבלת שינויים לאורך זמן. ציפוף עירוני, מיצוי זכויות הבנייה והגדלת הרווח הכלכלי, ללא שילוב עם ההשקעות והמהלכים המפורטים לעיל, אינם יכולים לשמש כבסיס לעירוניות בריאה ומשגשגת.

 

התחדשות עירונית מוצלחת נדרשת להתאים למקום ולהציע מגוון פונקציונלי, הטרוגניות דמוגרפית ועושר עיצובי. למגוון הפונקציונלי יתרונות כלכליים, חברתיים וסביבתיים ביניהם ניתן למנות: הפחתת היוממות על יתרונותיה הרבים, והבטחת פעילות מגוונת במשך שעות רבות יותר במהלך היממה ובסופי שבוע התורמת להעלאת הביטחון האישי, לשיפור הנגישות לשירותים ולחיי עיר תוססים. ההטרוגניות הדמוגרפית היא בסיס למניעת ג'נטריפיקציה. להשגת מטרות אלה נדרשת מדיניות ארצית, המתמרצת את היזמים להשקיע בפרויקטים בהם כלולים דיור בר השגה, דיור לאזרחים ותיקים ונכסים להשכרה.

 

המגוון הדמוגרפי והמגוון הפונקציונלי תומכים אחד בשני וביחד מזמנים, במסגרת השכונה, הזדמנות לעבודות המותאמות לאוכלוסייה ברמות סוציו-כלכליות שונות. עיצוב מגוון, נותן אפשרות בחירה לאנשים עם טעמים שונים. עיצוב מוצלח ואיכותי נכון הן לשטחים בבעלות פרטית והן לשטחי ציבור. שיתוף הציבורי בעיצוב המרחב הציבורי לאורך זמן, דוגמת שילוב גינות קהילתיות או שילוב אזורים ייעודיים לגרפיטי, יכול להניב תוצאות מקוריות. העושר העיצובי הוא כלי לחבר רגשית את הדיירים לשכונה. עיצוב ייחודי יוצר זהות ומחזק את תחושת השייכות, המחברת את התושבים לשכונה וגורמת להם 'להתגורר' בה במובן הפיזי והרגשי כאחד.

 

עירוב שימושים ככלי להתחדשות עירונית בת קיימא

​

עירוב שימושים אינו רעיון חדש אך היחס אליו ויישומו לאורך השנים ידע עליות ומורדות. בתרבויות העתיקות בשנים 3500-1000 לפני הספירה, במסופוטמיה, מצריים ויוון הייתה הפרדה ברורה בין אזורי המגורים והמרכז הדתי, השלטוני, המסחרי והתרבותי. הופעת השימושים המעורבים החלה בערים הרומאיות מ- 700 לפני הספירה והגיעה לבשלות בערי ימי הביניים ובערים המוסלמיות שאופיינו בצפיפות גבוהה, בקומפקטיות ובשימושים מעורבים בשל אמצעי תחבורה מצומצמים. קרבת המגורים לשירותים ולמסחר תרמה לשגשוג הכלכלי. מגמה זו הגיעה לשיאה לקראת המאה השמונה עשרה.